מצב משפטי

בקבוצה זו נכלל מעמדם של בני הזוג בפני רשויות השלטון וגופים פרטיים. הכוונה היא למצבם מבחינת ביטוח לאומי, משרד הפנים, קופת חולים, משרד השיכון, רשויות מס-הכנסה וכדומה. מעמד של "זוג נשוי" קובע לעיתים זכויות שונות מזכויותיהם של יחידים, כגון משכנתאות, הקלות במס וכדומה. עם זאת חובות רבות מוטלות על זוגות לעומת יחידים כגון: חישובי מס הכנסה מאוחד, גמלאות, הבטחת הכנסה וכדומה. לשם הכרה במעמדם של יחידים כבני זוג נשואים נדרשים מוסדות אלו לרישום בני הזוג במשרד הפנים - מרשם אוכלוסין. מוסדות ורשויות אלו אינם מתעניינים בצורת הנישואין ובמעמדם המשפטי המדויק של בני הזוג, ומסתפקים ברישום מעמד אישי "נשוי" בתעודת הזהות (לעיתים בלוויית תמצית רישום ממשרד הפנים).

על-פי המצב המשפטי כיום, וכל עוד נמסרת בישראל הסמכות הבלעדית בענייני הנישואין בחוק לממסד האורתודוקסי נראה כי המערכת האזרחית (בית המשפט לענייני משפחה) לא תכיר בטקס נישואין אלטרנטיבי לבני זוג יהודים "כשרים" כמקים מערכת של זכויות וחובות. על-כן אנו ממליצים על עריכת טקס נישואין אזרחי נוסף בחו"ל. טקס זה מועיל לפחות לעניין רישום הנישואין. בהסתמך על תעודת נישואין בת תוקף מחו"ל ירשום משרד הפנים את בני הזוג כנשואים. יש לציין כי אין הכרעה חד-משמעית בדבר תקפות טקס נישואין אזרחי הנערך בחו"ל על-ידי יהודים אזרחי המדינה אולם משרד הפנים נוטה לקבל תעודות אלו כאישור מספק לשם רישום בלבד.

האבחנה שבין רישום לבין שאלת התוקף המהותי של הנישואין מומחשת, בין השאר בהוראות לחוק מרשם האוכלוסין, המודפסות עתה על-גבי תעודות הזהות שמנפיק משרד הפנים ולפיהן רישום המצב האישי ושם בן הזוג לא יהיו אפילו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום. יש להדגיש כי במקרים של מנועי חיתון, דוגמת כהן וגרושה וכד', פסיקת בית המשפט העליון עד כה עקבית ומאפשרת להם, ככל הנראה לזכות בהכרה לטקס קידושין פרטי, הנערך מחוץ לרבנות האורתודוקסית, בלא להיזקק לנישואין אזרחיים בחו"ל.

תקפות הנישואין לצורך ענייני המעמד האישי

הצורך בהכרה בתוקף הנישואין עלול להתעורר אם יתגלעו מחלוקות בין בני הזוג והללו יפנו לערכאות בכדי להתגרש ו/או לשם מימוש זכויות הנובעות מקשר הנישואין. הכוונה הינה בראש ובראשונה לזכויות למזונות (לאשה בעיקר), חלק ברכוש המשותף, זכות מדור וכיוצא באלה. זכויות הקשורות בילדי בני-הזוג העלולות לעלות בדיונים תידונה בהמשך. הסמכות לקבוע את תוקף הנישואין לצורכי עניינים אלו מסורה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט הלענייני משפחה. הללו, בכדי לקבוע זכויות הדדיות בין בני הזוג נדרשים להכריע ראשית כל בשאלת תוקף הנישואין. בית הדין הרבני, כמובן, לא יכיר בתוקף הנישואין. אמנם הטקס משלב מרכיבים הלכתיים הקיימים בקידושין כדת משה וישראל - עדים, טבעת, אמירה ("הרי את מקודשת לי"), ברכות - אולם קיימים הבדלים עקרוניים המונעים הכרה בתקפות הנישואין. ראשית, עורך הטקס את הנישואין אינו רשם המוכר עלי ידיהם. שנית, קיימים מספר שינויים ותוספות בטקס (אמירה מצד הכלה, נתינת טבעת מצד שני בני הזוג, כתובה שוויונית ומודרנית ועוד). יש להניח כי בית הדין ימנע מלהכיר בנישואין אלו כתקפים ונראה כי גם אם יחייב גט לחומרא לצורך התרת הקשר, יקבע כי אין נישואין אלו מקנים זכויות ביחסים שבין בני הזוג. בית דין רבני יפסול גם את הנישואין האזרחיים כמקנים זכויות וחובות כך שכמעט ודאי שבית דין לא יכיר בבני-הזוג כנשואים. אף שגם לעניין נישואין אלה הוא עשוי לדרוש גט לחומרא לשם התרת הקשר. כאשר מתאפשר הדבר ולא מתעוררת בעיית עגינות או ממזרות.

חשוב לציין, כי דווקא חוסר הכרה זה מצד הממסד הדתי עשוי להתברר כיתרון ניכר וחשוב מאין כמותו על-פני הנישואין המסורתיים, עקב עמדת ביתי הדין בדבר פסלות הקידושין הללו, מחייב בית הדין את בני הזוג להתגרש ואף רומז כי אם לא יסכימו להתגרש - כלומר ליתן גט ולקבלו - יכריז על הנישואין כבטלים ומבוטלים. במצב דברים ובתנאי ששאר ענייני המעמד האישי מסורים לדיון בבית משפט לענייני משפחה, נמנע כמעט לחלוטין הצורך להתדיין בבית הדין הרבני. בנשואי ספק, הדיונים מהירים ואינם נמשכים שנים על גבי שנים - התרת הנישואין קלה ומבת הזוג נמנעת, מראש, הסכנה כי תוותר עגונה ותלויה בחסדי בעלה.

עמדת בית המשפט לענייני משפחה

תוקפו של טקס אלטרנטיבי שנערך בישראל לא נידון עדיין בבית המשפט לענייני משפחה, אולם, מספר פעמים קבע בית המשפט כי אין תוקף מחייב לטקס נישואין פרטי, כאשר שני הצדדים לא היו מנועים מלהתחתן ברבנות (ככהן וגרושה) ולא מיצו את ההליכים להביא למימוש זכותם להינשא ברבנות הממסדית האורתודוקסית. יתר על כן בית המשפט הגבוה לצדק סירב להתערב בהחלטה הרבנית הראשית שלא לאפשר לרבנים מתקדמים לערוך ולשמש כרשמי נישואין. לעניין תוקפו של טקס הנישואין האזרחי בחו"ל יודגש כי אמנם הנטיה בבית משפט לענייני משפחה הינה ליחס לו משקל ולקבוע זכויות הנובעות ממנו, אולם אין עדיין הכרעה חד-משמעית בשאלת תוקפו המהותי ואף כאן קיימת אי-בהירות ושוררת מחלוקת בין חכמי המשפט. כדי לנסות ולהתגבר על אי-הבהירות והספקות באשר לתוקף הנישואין האלטרנטיביים, ובכדי לאפשר לבני הזוג להסדיר את זכויותיהם ההדדיות, הנובעות מן הקשר ביניהם, על-פי השקפתם ורצונם ולהשתדל למנוע מצב בו יפסידו הצדדים את זכויותיהם, אנו ממליצים בכל פה לזוגות הנישאים לערוך ביניהם הסכם ממון. המדובר הוא בהסכם המסדיר את מכלול הזכויות והחובות ביניהם ובכלל זה מזונות, חלוקת רכוש, דירת המגורים ועניינים נוספים. עניין זה ידון בהמשך. ראוי לזכור כי סביר שבית המשפט יראה את בני הזוג כידועים בציבור, מעמד המקנה זכויות מסוימות בענייני המעמד האישי אולם לא את כולן.

הנישואין לצרכי גירושין וגט

יודגש, אף אם יקבע בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי כי אין תוקף מלא לנישואין וכי הם אינם מקנים זכויות, יאלצו בני הזוג להתגרש בבית הדין הרבני. אולם, יאמר מראש, כי בנקודה זו מושג יתרון ניכר לנישאים בדרך שאנו מציעים על הדרך המסורתית המקובלת, אשר בה מתעוררים לעיתים תכופות קשיים ועיכובים בהסדרת הגירושין (ומכאן התופעה הטראגית של אלפי מעוכבות גט בישראל) והיה כי בני הזוג ירצו להתגרש, רבים הסיכויים כי בית הדין יקבע כי לא היו נישואין תקפים ובני הזוג חייבים להתגרש רק בשל החומרא שבעניין. במקרים אלו ההליכים הינם מזורזים וכמעט ולא נדרשים דיונים בבית הדין. יתר על כן, במקרים אלה נוטים בתי הדין לחייב התרת נישואין על-פי דרישתו של כל אחד מבני הזוג ואינו דורש הסכמה ביניהם בשאלת הגט, או הוכחת עילה. יתר על כן, אף במקרים החמורים אין חשש משמעותי לעגינות מצד האשה שכן נטיית בית הדין במקרים כאלו הינה לקבוע כי הנישואין בטלים ואין כלל צורך בגט. בדרך דומה נמנעת בעיית הייבום והחליצה והממזרות. יש לזכור כי אף אם יתגרשו בני הזוג בבית הדין הרי אם יערכו ביניהם הסכם ממון כנזכר לעיל, יוכלו לנהל את כלל דיוניהם בדבר הרכוש והמזונות בבית משפט אזרחי - כלומר המפגש עם בתי-הדין יהיה מצומצם ככל האפשר. אם לא יערכו ביניהם הסכם כנ"ל, עלולה שאלת הערכאה משתדון בפרוק הקשר להיות תלויה בזריזותו של בן זוג בפנייתו הראשונה לבית דין רבני או לבית משפט לענייני משפחה- לכך תהיינה השלכות מרחיקות לכת על זכויות הצדדים. הסבר מדויק בדבר חלוקת הסמכויות יוסבר להלן.

תקפות הנישואין במדינות אחרות

ענייניי המעמד האישי ודרכי הסדרתם שונים ממדינה למדינה. כללי ההכרה במעמד אישי הנרכש במדינה אחרת שונים ונקבעים על-פי חוקיה של כל מדינה בהתחשבות בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי שאף הוא שונה ממדינה למדינה. אין לדעת כיצד תתייחס מדינה זרה לנישואין אלו. סביר להניח כי ההכרעה במדינה זרה תתבסס על מרשם התושבים הישראלי שבו, כאמור לעיל, ירשמו בני הזוג כנשואים. אולם במדינות רבות לצורך חובות או זכויות מסוימות (אישורי שהייה, אשורי עבודה, אזרחות, תושבות, סיוע סוציאלי וכדומה) ידרש מבני הזוג להמציא החלטה שיפוטית מערכאה מוסמכת בישראל או במדינה הזרה. כפי שנאמר, בכל מדינה מערכת כללים נפרדת ושונה לעניינים אלו. בני זוג הרואים את עצמם בעתיד מעוניינים בהגירה או שהות ארוכת טווח במדינה זרה יטיבו לעשות אם יפנו לשגרירות ונציגות המדינה הזרה ויבררו בה את זכויותיהם וכן את דרך ההכרה במעמד אישי הנרכש בארץ זרה. כמוכן, אם אחד מבני הזוג הינו בעל אזרחות זרה, ראוי כי יברר אם ההכרה בתוקף נישואין בארץ אזרחותו. גם פרטים אלו ימסרו בשגרירות הזרה או הנציבות הזרה.